דברי חכמים וחידותם

בשיעורים הקודמים הארכנו לדון בדברי חכמים והוספותיהם על התורה, דנו במקור הסמכות ל"הוספות" אלו, לדרך בה הן נלמדות ובשיעור הקודם אף ערכנו היכרות עם דרך ההשתלשלות של התורה שבעל פה. בשיעור זה ברצוני לגעת באופן הצגת הדברים בחז"ל. פעמים רבות אנו נתקלים בבעיות ובקושיות עצומות בדברי חז"ל, חלק גדול מדבריהם נראה לא נכון, לא רלוונטי או לא הגיוני וכשאנו זוכרים שעל פיהם אנו צריכים לקבוע חלק גדול מסדר חיינו- "חוסר ההיגיון" הזה מטיל צל כבד על מידת החיבור עם הדברים והפנמתם.

במהלך המאה הקודמת התפתח מאוד ענף מחקר אוניברסיטאי שנקרא "ביקורת המקרא", חוקרים רבים השקיעו את מיטב זמנם בבדיקה מחקרית של סיפורי המקרא, הם בדקו את נכונותם באור מדעי, עקבו אחרי המקומות המוזכרים וכדומה, ובאופן כללי, הציגו את המקרא ככלי ריק שברובו מורכב מסיפורים שהתקבצו שמשך תקופות שונות וממסורות של עמים שונים שהפכו במשך שנים לספר מקודש. אחד ההיבטים שבהם עסקו רבנים באותה תקופה היה להשיב ולהתמודד עם דבריהם של חוקרי המקרא וניסיון למצוא דרכים אמוניות להשיב על הקושיות שהועלו. חוקרי המקרא התפרסמו מאוד והמאבק האמוני בהם הגיע פעמים רבות לחלקים נרחבים מהעם.

אולם חלק נוסף של הביקורת המחקרית פחות ידוע לציבור, החלק של "ביקורת התלמוד". אותה עבודה של בדיקת הפרטים, התאמת סדר הזמנים ובחינה מדעית של הפרטים הרבים שנעשתה בביקורת המקרא נעשית במקביל לגבי התלמוד. אחד ההבדלים הוא שבתלמוד העבודה הרבה יותר קלה. פעמים רבות ישנם אי דיוקים רבים בדברי חז"ל, הנחות מדעיות "שגויות" שאינן עומדות במבחן המציאות, תיארוכים עם שיבושים ועוד... כיד הדמיון הטובה עליכם.

לא רק החלק הלא מדויק בדברי חז"ל מהווה בעיה, דברי חז"ל פעמים רבות מסתייעים במשלים נטולי מובן לאדם המודרני. לא רק שהשפה עצמה מציבה קשיים בפני הקורא בן זמננו, אלא כל עולם ההקשרים, הדימויים, הרצף החשיבתי וההיגיון נראים כשונים מהותית מדרך החשיבה והביטוי שלנו. איך יתכן שחז"ל קובעים שהשמש סובבת את כדור הארץ? האם הם באמת חשבו שעכבר נוצר מאדמה? האם נחש באמת יולד אחרי שבע שנות הריון? שאלות אלו הן רק חלק קטן מכמות השאלות שניתן (ולענ"ד, גם צריך) להעלות על דברי חז"ל בתורה שבעל פה. תחום שלם שצריך הבנה הוא עניין הרפואה, שבו נראה שחכמים טועים שוב ושוב תחום אחר הוא אגדות וסיפורים של חז"ל שנראים נטולי היגיון ועוד...

לדעתי ישנן כמה גישות בסיסיות שחשוב לאמץ לפני שניגשים לעסוק בדברים אלו:

א) ההנחה הבסיסית ביותר היא שחז"ל לא דיברו שטויות. גם מי שיטען (ובהמשך נדון בדברים) שחכמים טעו או האמינו בגישות רפואיות לא נכונות שהיו בזמנם אינו יכול לטעון שחז"ל "סתם המציאו" או בדו מליבם אמונות טפלות לגבי גוף האדם. ההנחה הבסיסית היא שחכמים התכוונו לכל מילה, חיו אותה ולא נקטו גישה של הלעטת העם בעובדות מזויפות (לדוגמא: כדי לגרום לאנשים ליטול מים אחרונים "המציאו" חז"ל שיש מלח שמסמא את העניים, או, כדי להנציח מצב של ניצול הנשים, חכמים כפו עובדות לא נכונות על מין האישה וכדומה). גישה כזו אינה מקובלת לדיון מכיוון שהיא שומטת את ההנחות הבסיסיות ביותר של תורה שבע"פ והן שתורה זו הועברה במסורת על ידי אנשים שמסרו את נפשם על לימודה, השקיעו ממרצם וביטלו את עצמם ואמונתם כלפי התורה הזו. לולא הנחה זו הרי שלימוד התורה עוסק בלימוד דעותיהם של אנשים קטנים וחסרי חוש צדק שעשו שימוש בתורה כדי לכפות דעות על העם. עם דעה זו אין מקום להתמודד במסגרת של הבנת דברי חז"ל אלא במסגרת אחרת של עצם האמונה בתורה שבעל פה.

ב) הנקודה השניה היא שכיוון המסרים של חז"ל הוא אחד ובעל גוון מסויים מאוד, חז"ל מעוניינים להעביר את התורה בדבריהם, לא לספר סיפורים, לא ללמד רפואה וגם לא אסטרונומיה. חכמים עוסקים בתורה שבעל פה במסגרת החיים ההלכתית והמוסרית של האדם, זוהי מטרתם וכך הם מציגים את הדברים. לעיתים, אם חז"ל רצו להעביר מסר תורני מסויים הם נקטו בלשון שיכולה היתה להתפרש אחרת בהקשרים אחרים, אולם מכיוון שמטרתפ היא העברת הרעיו התורני- הרי שחז"ל נקטו דווקא בלשון זו. שוב, נביא דוגמא, יש הבדל מהותי בין לשונם של העוסקים במקצוע מסויים לבין העוסקים במקצוע אחר. כאשר צורף אומר "זהב" הוא מתכוון למשהו אחד וכאשר ירקן אומר "תפוח זהב" הוא מתכוון למשהו אחר, ושוב, בנקאי רואה זהב בהקשר שונה לחלוטין. כעת, נניח שעוד הרבה מאוד שנים יעמוד מישהו ויקרא את דבריהם של שלושת בעלי המקצוע ויגיע לדבריו של הירקן, הוא בהחלט עלול לצחוק (במקרה הטוב) או להעמיד את הירקן באור מאוד מביך ("מדובר כאן בבן דור המינודים שאינו מבין כלל במתכות ומדמיין שחומרים אורגניים הם מתכת" או משהו דומה). ההקשר המקצועי והכוונה להעברת המסר הם חשובים מאוד במקרה זה ויכולים ללמד על כוונתו האמיתית של האומר.

כך, ולהבדיל, חז"ל רואים את העולם מזווית מאוד מסויימת ומנתחים אותו בהקשר התורני בלבד, יתכן מאוד שמבחינה תורנית/הלכתית השמש סובבת את כדור הארץ ולא להיפך- ובמקרה כזה חז"ל יאמרו שהשמש סובבת את כדור הארץ, מכיוון שזהו ההקשר וזוהי הדרך שבה הם מנתחים את העולם ומתייחסים אליו (מסובך? בהמשך ננסה להסביר עוד)

ג) השנים שעברו מאז כתיבת התורה ועד היום הם בעלי משמעות ביכולת ההבנה שלנו את הדברים, אולם לא לגבי הרלוונטיות שלהם. התורה היא נצחית ונכתבה ככזאת וכאשר חז"ל בחרו לכלול דבר מסויים בתורה שבעל פה, הרי שהדבר היה מתוך הבנה שהדבר מתאים לא רק לדורם הם אלא לכל הדורות קדימה. ההתייחסות של חז"ל לסוגיות שעל הפרק לא נבעה מתוך תפיסת עולם מקומית הנכונה למצב מסויים ומשתנה לאחר זמן אלא מראיה כלל עולמית וחיפוש התאמת הדברים גם לדורות הבאים. הדבר נכון גם לגבי סוגיות שבהן נדמה כי קביעות חז"ל נבעו מהסתכלות צרה או נכונה לדור קדמון יותר- כמו סוגיית היחס לנשים. אנשים ונשים רבים, בתוכם ובתוכן גם ציבור מאמין גדול בטוחים שכל קביעות חז"ל לגבי נשים נובעות מ"מה שהיה פעם". פעם נשים היו כלואות בבית, תפקידן הציבורי היה מינורי, פעם הן לא ידעו לקרוא וכו' וכו' ומכיוון שחז"ל חיו בדור ההוא הרי שכל התייחסותם לנשים נבעה מהראיה ששלטה בדור ההוא. אני מעוניין לטעון כי תפיסה זו מוטעית- חז"ל התייחסו לנשים בראיה כלל דורית ונכונה לתמיד, הניתוח שלהם לגבי התייסותן של נשים לחלק מהמצוות או התפקידים היהודיים נבע מתוך שאיפה כנה ואמיתית להתאים את הדברים לאופיין של הנשים ולתפקידן האלוקי. גם כאשר הושמעו דעות בנראות כסותרות את הדברים הללו- שומה עלינו לחפש וללמוד איך דברי חז"ל מתאים לניתוח הנכון, מה הם באמת התכוונו לאמר ואיך הדברים באים לידי ביטוי גם היום. כאשר רבי אליעזר טוען שכל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות אין דבריו נובעים מגישה שוביניסטית ושונאת נשים, אלא מניתוח שהוא האמין בו או אפילו ראה ברוח קודשו איך חלק מלימוד התורה סותר נקודות באופי הנשים. אנחנו יכולים לחלוק על הדברים, אנחנו יכולים לא לקבלם להלכה ואנחנו אף יכולים להתווכח עם התפיסה- איך איננו יכולים לטעון שדבריו של תנא, שנכנסו לתורה שבעל פה, נובעים מתוך צרות עין או ראיה שהיתה נכונה לזמנו והשתנתה היום (לגבי נשים, מעמדן ביהדות וחלקם בלימוד ומצוות, נדון בסדרת שיעורים נפרדת בהמשך).

פעמים רבות יצא לי לראות איך דרשות חז"ל או לימודים שנראו בהסתכלות ראשונית כלא רלוונטים, בהיסטוריה רחוקה ולא מודרנית, באים עדיין לידי ביטוי בעולם המודרני. יתכן שצורת הביטוי החיצונה של הדברים השתנה, אולם ראייתם העמוקה מיני ים של חז"ל את נפש האדם ואת מבנה העולם מוכיחה שוב ושוב את עצמה כנכונה לדורות.

ד) פעמים רבות חכמים משתמשים בכוונה תחילה בלשון "מוזרה" או לא הגיונית. הדבר נובע ממספר טעמים, לעיתים מתוך רצון להסתיר סודות ופנימיות התורה, לעיתים מתוך עניין להבליע את הדברים מאנשים שאינם ראויים או מאויבים למיניהם ולעיתים קרובות בשל מורכבות הנושא. פעמים רבות אנו עצמנו נתקלים בקושי רב לתרגם תחושות ומחשבות עמוקות ללשון שתובן לאנשים אחרים, ההבעה של נושאים אלו נתקלת בקשיים טבעיים. כאשר מדובר בהלכות עולם, עמוקים ומורכבים- הקושי אף עולה. פעמים רבות הפתרון הוא להשתמש בלשון חלקית, בלשון כזו שהשומע מבין מראש שלא כל הדברים נאמרו ושעליו להמשיך ולנתח בשכלו את הדברים. ניתן להשוות את הדבר לשירה, פעמים רבות משוררים מביעים באמצעות שירה רעיונות נשגבים שהפרוזה אינה מסוגלת להעביר ועושים זאת פעמים רבות על ידי שימוש בכלים אחרים מאשר מילים או ביטויים מדויקים. לעיתים קרובות דווקא מילים חלקיות,שימוש בחרוזים או אפילו במילים מומצאות יכולים להעביר רעיון נשגב לשומע.

כך פעמים רבות בדברי חז"ל, הם בוחרים לשון חלקית, משתמשים בסיפורים לא אמיתיים או בחלקיקי ביטויים כדי להעביר את מסרים מורכבים לציבור רחב.

ה) הכלל האחרון שברצוני להביא בשיעור זה נוגע למורכבות הגדולה של דברי חכמים. הזוהר הקדוש קובע (מובא בעיקר בדברי רבי חיים ויטל, אולם גם בזוהר עצמו) שכל דברי חכמים מבוססים על פנימיות התורה. במילים אחרות- לכל הלכה, מנהג או קביעה של חז"ל ישנם מספר טעמים שלא מובאים לידיעתינו. חז"ל יכולים לתקן תקנה שיש לה מספר סיבות פנימיות אולם להביא בדבריהם רק את הגלויה שבהן, מספר סיבות המבוססות על הצד הפנימי/קבלי של התורה לא יובאו בדבריהם. עובדה זו משנה מאוד את ההסתכלות על לימוד התורה שבעל פה באופן כללי, אולם לענייננו היא נוגעת הצורה קריטית- ההנחה הבסיסית של הזוהר כי בכל מאמר של חז"ל יש עומקים נוספים ורבדים נסתרים שלא מובאים אלא מוסתרים תוך כדי הלשון הרגילה.

כללים אלה (יתכן בהחלט שלא ציינתי כמה חשובים) נראים כגישה הבסיסית לפני שנגשים לעסוק בדברים ממוקדים יותר בתוך דברי חז"ל או בבעיות המציקות לנו כאשר אנו נתקלים בתורה שבעל פה. יתכן ובשבוע הבא נביא דוגמא למקרה כזה, בו חז"ל מביאים מאמר לא נכון מבחינה מדעית ונראה בו עומקים ומורכבות גדולה.